מה הסיפור שלך, יערה ישורון?

יערה ישורון שימשה עד לאחרונה מנכ"לית ארגון מגזר שלישי,  בחמש השנים האחרונות היא חברת מועצת מזכרת בתיה, מקימת מיזם "נבחרת" – שפועל להכפלת מספר חברות המועצה ברחבי הארץ, יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי" שפועל לאיזון ימי החופשה של ההורים והילדים. נשואה ואם לארבעה.

נפגשנו לשיחה באמצע הדרך, יערה ישורון, הדרה צ'ציקס ואנוכי, חלי מזראי. יערה הגיעה לפגישה עם חולצה שנשאה את המשפט: אין לתאר. משפט שחזר בכמה ורסיות במהלך השיחה. מילה נוספת שחזרה בשיחה קשורה לריצה ואני לא מתכוונת לריצה בקבוצת ריצה, בערב כשאת כבר מאד עייפה אבל מרגישה שחייבת לחזור לכושר פיזי וחברתי, כי הרי מדובר בקבוצה ויש שם נשים ונשים ביחד בקבוצה, בד"כ, זה כייף גדול וזה לא נגמר רק בריצה אלא משם מתחילה חברות. ובכל מקרה כשיערה מדברת על ריצה היא מתכוונת לריצה למועצה ביישוב או בעיר שאת גרה. ריצה בתוך הרשימה, כראש הרשימה או ריצה לראשות, בקיצור לרוץ זה בריא וטוב בכל ההיבטים והמשמעויות.

חלי: אז מה הסיפור שלך יערה ישורון? ואיך התחלת לרוץ?

יערה: הגעתי למועצה לגמרי במקרה. הייתי פעילה בהורים עובדים לשינוי, במחאת העגלות, כבר הכירו אותי קצת, ומפה לשם, פנה אלי פעיל במזכרת בתיה שרצה שאצטרף אליו כמספר 2 שלו. הייתי בהלם, ואחר כך הייתי מספיק סקרנית כדי לחשוב מה זה, ומספיק עיוורת כדי לא להיבהל 😊 אחרי הבחירות קיבלנו שלושה מנדטים, אני הייתי מספר 2, וכך נקלעתי לחמש שנים כחברת מועצה.

חלי: ואיך הגעת ל'נבחרת'?

יערה: הגעתי לזה ממש במקרה לא חשבתי על זה ולא התכוונתי לזה. הייתי במועצת העיר, באופוזיציה. היו עוד שתי נשים נוספות במועצה, אבל ההתנהלות היא מאד גברית באופייה. אגו חשוף של גברים זה משהו מאד קשוח. בזמן הישיבות, רק רציתי שתפתח האדמה את פיה ותבלע אותי, זה היה נורא.

חלי: מה היה נורא?

 יערה: צורת הניהול, השיח. בשנתיים הראשונות של היותי חברת מועצה הייתי בבכי. בשנה השלישית הייתי שוות נפש ובשנה הרביעית אמרתי לעצמי שזה לא יכול להימשך ככה. הדינמיקה לא יכולה להימשך ככה, הקצב לא יכול להיות כזה, השיח לא יכול להימשך ככה, הנושאים לא יכולים להיות אלו שנדבר עליהם. מבחינתי כלום לא היה יכול להימשך כפי שהוא היה עד היום. ואז אמרתי שאנחנו חייבות להתגייס לאיזשהו מרחב שמכניס נשים, באופן משמעותי, לתוך הפוליטיקה המקומית. לא יכול להיות שיש רק 13% נשים במועצות המקומיות. תעברו עכשיו על שלטי הבחירות המתנוססים ברחובות ממטולה עד אילת ותראו שהכל נראה אותו הדבר, לא רלוונטי, קפוא בזמן, ללא כל מחשבה חדשה או  שונה. הכל נראה אותו הדבר, כאילו מדובר באותו מועמד משוכפל. כשאנשים שואלים אותי מה המצע שלי? זה קורע אותי, השאלה הזו, מה זאת אומרת, מה המצע שלך? מה אתם רוצים שאני אגיד? שקיפות, קבלת האחר, שינוי, כלכלה, חינוך כולם אומרים את אותו הדבר. לא לזה התכוונתי, זה לא השיח שאני רוצה לייצר. משהו צריך להשתנות מהיסוד. צריך להביא שיח אחר שלנשים יש את היכולות להוביל לשם. והבעיה מתחילה בכך שנשים לא תופסות את הזירה הזו, בכלל, כקשורה לחיים שלהן, למרות שזה הדבר שהכי הכי קשור אליהן. אנחנו לא משפיעות כרגע בפוליטיקה הארצית לגבי השאלה אם ישראל יוצאת למלחמה או לא, אבל יכולת ההשפעה שלנו על כל מה שסובב אותנו פיסית – היא אדירה. אנחנו יכולות להחליט על הבריאות שלנו, על צורת המרחב הפיזי שאנחנו מתנהלות בו, על החינוך של הילדים שלנו, על היחס של הרשות למשפחה, לעסקים, לתרבות, הכל.

חלי: אז למה באמת נשים לא נמצאות שם, זה נשמע הכי טבעי לנו להיות שם?

יערה: כשהקמנו את 'נבחרת' ובדקנו את הסיבות, יכולנו להצביע על  שתי סיבות למה נשים לא נמצאות שם. הסיבה הראשונה היא שנשים אומרות לעצמן ולחברה, זה לא קשור אלי, זה לא השדה שלי וצריך להגיד להן, תתעוררו, זה לגמרי השדה שלכן. והסיבה השנייה היא שנשים, שכבר הגיעו להבנה שזה כן השדה שלהן, שואלות, אז מה עושים?

חלי: ו'נבחרת' באה בדיוק בשביל זה, לענות על השאלה הזו

יערה: תראו, לגברים יותר קל עם פוליטיקה ולא אכפת להם להיות לבד, ולנשים מאוד קשה עם פוליטיקה, והן מאוד לא אוהבות להיות לבד. הרעיון היה להקים קבוצות תמיכה שיספקו לנשים קבוצת הזדהות החל מתשובות לשאלות טכניות וכלה בתשובות לנשים שאומרות "זה גיהנום, לא בא לי יותר, אני פורשת" כלומר תמיכה רגשית. זה אמור לתת את המענה להכל, וזה מה שאנחנו עושות ב'נבחרת'. מצד אחד להגיד לנשים 'בואי' ומצד שני לתת את התמיכה.

חלי: איך עובד התהליך?

יערה: פנינו לנשים בעזרת סרטון מהמם שהפקנו ואמרנו להן – אתן צריכות להיות בתוך הפוליטיקה עבור כולנו. כך הגענו לנשים. מי שזה עניין אותה, ענתה על טופס ההרשמה למתעניינות בעולם הפוליטי המקומי, ויש לנו כיום כ 170 נשים שענו על טופס.  יש תהליך חילחול. כל אישה שאני פוגשת באיזה שהוא שלב ביחסים אני שואלת אותה את רצה?

https://www.facebook.com/1782659025368405/videos/1831254197175554/

הדרה (לעצמה) : הדרה את רצה?

יערה להדרה: את רצה?

הדרה: את יודעת משהו, למה לא?

יערה: באמת?

הדרה: באמת

יערה לחלי: את רצה?

חלי (שותקת ושותקת ואז אומרת): אני עוד לא שם.

הדרה: אז איך עושים את זה?

יערה: בשביל להיות במועצה את צריכה להיות בתוך רשימה או בראש רשימה.

חלי: ואת צריכה לקבץ אנשים סביבך ואת צריכה אג'נדה?

יערה: אני שואלת את עצמי כל הזמן את השאלה של האג'נדה. אני רוצה מאד להביא משהו אחר, גם ביחס לאג'נדה, אבל איך שהדברים מתנהלים היום – את חייבת לשחק בתוך הכללים האלה. אני מרגישה שהפנים של המועמד זה לא הדבר, אני רוצה להביא משהו אחר.

חלי: כמו מה?

יערה: צריך להמציא כללים חדשים.  לתלות שלטים ברחבי העיר זה נראה לי טיפשי אבל זה המשחק ורק כשחמישים אחוז יהיו נשים, אנחנו נוכל להמציא כללים אחרים.

חלי: מעבר לדרך שבה עושים את זה, של תליית השלטים וחוגי הבית וכל היח"צ, אני מדברת על הdoing עצמו

יערה: יש המון אפשרות לעשייה בתוך העיר. המון. זה למעשה ממש דף לבן שאפשר לעשות וליצור בו הכל. לראש העיר יש כמעט אוטונומיה מלאה להחליט על כל נושא. מה שצריך זה אנשים טובים שהעיר שלהם חשובה להם, שהם שליחי ציבור ושהלב שלהם במקום הנכון. את לא בוחרת לפי מה שהמועמד אומר לך שהוא יעשה. הרי חמש דקות אחרי שהמועמד פורש בפניך את המצע – את אומרת לו: אין סיכוי שזה יקרה, אני לא מאמינה. הבחירה נעשית ממקום אחר. את צריכה להאמין לו. את צריכה, במובן מסויים, להתאהב בו. קחי את אותם הדברים שמישהו אחד אומר ושימי אותם בפה של מועמדים אחרים זה נשמע אחרת, גם אם כולם אומרים אותו הדבר.

 

צילמה אבישג שאר ישוב

חלי: אז זו שאלה של כריזמה?

יערה: זו שאלה שמאד מעסיקה אותי היום. נטיתי לחשוב שזה לא קשור לכריזמה, אולי גם רציתי לחשוב ככה, זו בטח שאלה של אימון.

חלי: לי יש בעיה  שאומרים על דמות מסויימת שלא אזכיר את שמה…..יש לו כריזמה, תראו איך הוא מדבר, הביטחון שלו, האנגלית שלו מעולה ועל האחר אומרים הקול שלו לא סמכותי, הוא לא נראה כמו ראש ממשלה למשל, אם נדבר על ראשי ממשלה. ואני אומרת תקשיבו למה שהוא אומר, מה זה משנה איך הוא נראה? ומה הוא משדר? אולי יש לו דברים חשובים/נכונים להגיד? אף אחד לא מקשיב.

יערה: אני לא יודעת, בחודשיים האחרונים אני עסוקה רק בדבר הזה. מצד אחד להיות בתוך המערכת הקיימת ומצד שני להמציא אותה מחדש ואת לא יכולה, למעשה, לעשות את זה ביחד. את לא יכולה לשנות אותה אם את לא בתוכה. את צריכה להיות בתוכה כדי להיות מסוגלת לשנות. לכן אנחנו חייבות להיות שם, בתוך המועצות. השינוי צריך לקרות תוך כדי תנועה. כל הריצה הזו שווה לי בשביל מה שאני לומדת בדרך, על העולם ועל עצמי.

חלי: זה מעניין מה שאת אומרת. כמו שזה נשמע מדברייך, הריצה זו לא רק ריצה לעבר המטרה, אלא גם תהליך.

יערה: זה לגמרי תהליך. למשל ישיבות מועצה. בדיוק כמו שזה נעשה בכנסת – בישיבות מועצה, למעשה, סוגרים את כל הדברים לפני הישיבה עצמה,  ובישיבה עצמה רק מצביעים על הנושאים. יש בזה הרבה אמת, כי את קוראת את החומרים לפני ומגיעה להחלטה עם עצמך. אבל זה לא חייב להיות ככה. אם אני מדמיינת ישיבת מועצה שאני מנהלת או שותפה בניהול שלה אז ישיבת מועצה זה המקום לשמוע את כולם. האזרחים הרי מוזמנים לשבת ולשמוע את מה שקורה במועצה וזו הזדמנות מצויינת לדבר. אחר כך, איך הופכים את הרעיונות לעשייה? קחי  מנכ"ל מעולה וזה התפקיד שלו. אז אם אתן שואלות מה המצע שלי אז זה חלק מזה. אני רוצה לעשות למשל ישיבת מועצה עם היישובים הגובלים, לבדוק לגבי שיתופי פעולה איתם

צילמה אבישג שאר ישוב

הדרה: זו מחשבה מאד נשית. נשים כל כך הרבה יותר טובות מגברים!

יערה: אין לתאר. היה לי איזה רעיון

חלי והדרה: נווו?

יערה: לעשות רשימה רק של נשים, אתן יכולות לדמיין את זה.

הדרה: חלום

יערה: סיפרתי את זה לכמה גברים והם הסתכלו עלי כאילו זה כזה רעיון

הדרה: תעשי את זה, כבר יהיה לך חמישים אחוז מהמצביעות

צילמה אבישג שאר ישוב

חלי: לא בטוח

יערה: נשים לא תמיד מצביעות לנשים

חלי: לצערנו, נשים לפעמים צריכות מן דמות שמשדרת כוח שתעמוד בראש, קשה להן לחשוב שהדמות הזו תהיה אישה.

יערה: התלבטתי אם לרוץ לראשות המועצה והתייעצתי עם חברה שאני מאד אוהבת והיא אמרה לי לפני שאת רצה לראשות המועצה את צריכה להכין את עצמך, את צריכה לעשות איזה תפקיד רציני של ניהול של כמה מיליונים בסדר גודל של ניהול מועצה כמו מזכרת בתיה. אמרתי לה 'באמאשלך', תסתכלי על כל ראשי המועצות המכהנים או הרצים, האם למישהו מהם יש בעברו משרת ניהול? ואם כן האם הניסיון שלו הופך אותו לכשיר יותר ממני לראשות? זה תלוי באיך את רואה דברים ואם את משתפת פעולה עם אחרים.

חלי: את צריכה לדעת לנהל בית

יערה: לגמרי, ומדובר פה על הבית שלך הבית שלך. אז את רצה?

חלי שותקת

הדרה: היא צריכה קודם ללדת את הסרט שלה

יערה: אני לא מתערבת בלידות של אחרים. מישהי אמרה לי, תראי, אני לא יכולה, הרגע ילדתי ואני עובדת ואני גם בוועד של הגן וכל אחר הצהריים אני מבלה בשיחות טלפון שמתקשרים אלי אמא של זו ואמא של זה מהגן. אמרתי לה שאני לא מתערבת לה בשיקולי קריירה משפחה, אבל אני רק אומרת, שאם את כבר ממילא מבלה את אחר הצהריים בשיחות לגבי הגן, אז אל תהיי בוועד הגן, תהיי בוועד היישוב, תטי את המבט למקום בו תוכלי יותר להשפיע. במקום לדבר עם הורי הגן ,תדברי עם מנכלי"ת העירייה, עם גזברית העירייה ועם ראשת המועצה. נשים אומרות לי אין לי זמן. אבל אני לא מאמינה לזה. אני לא מכירה אף אחת שעסוקה רק עם העבודה והילדים ולא עושה שום דבר אחר. זה לא עניין של זמן, זה עניין שאת מבינה שזה דבר קריטי ואת מוכנה להשקיע בו ולעשות את המאמץ.

הדרה: שני דברים אני יכולה להגיד לכן, מהניסיון שלנו בסופרסונה. שפונים אלינו מתוכנית רדיו או טלוויזיה ומחפשים מומחית לגלקסיות, יש לנו דוקטור לאסטרונומיה בין הסופרסונות

יערה: אבל אם הנושא לא מדבר בדיוק על הכוכב לכת שלה, זה לא יקרה, זה לא יקרה

הדרה: היא תגיד רגע, אני לא יודעת….

יערה: אבל גבר שראה פעם כוכב בשמיים, הוא יכול

הדרה: בול, ממש ככה. ודבר נוסף חלק מהנשים שאנחנו שואלות אותן במפגשים אם הן פמיניסטיות, הן אומרות לא, יש לפמיניזם קונוטציה מיליטנטית שהן לא מוכנות להזדהות איתה. ובכלל בסוף לא שרפו חזיות.

חלי: וחבל שכך, אני היום מוכנה לשרוף את כל החזיות, נמאס כל כך מהדבר הזה וחם.

יערה: פמיניזם זו משימה מאד רחבה

חלי: אז את ראש רשימה ומי עוד ברשימה?

יערה: יש כמה מועמדים לרשימה, ואנחנו נחשוף אותם בקרוב. אבל אני חייבת לספר לכן, שאחת ההתמודדויות הכי משמעותיות שלי היו עובדת היותי מספר 1 ברשימה משלי. חשבתי עם עצמי ולקח לי זמן להגיד לעצמי ולהגיד בקול שאני רוצה להיות מקום ראשון ברשימה שלי.

הדרה: זה הדבר שלנשים הכי קשה לעשות

יערה: להגיד אני

הדרה: בדיוק. יערה, את מתחילה להתגבר על הרבה דברים בדרך וזה מעולה! אנחנו צריכות לעשות את זה למהות של הניוזלטר שלנו: אני נהדרת ואני יכולה ואני אני אני

יערה: כשאני שואלת נשים האם אתן רצות לרשות הן שואלות: "אני??"

חלי: ולמה לא הן? מה הן אומרות?

יערה: לפעמים קשה להן לחשוב חמש שנים קדימה. קדנציה זה חמש שנים, שזה יותר מידי גם בעיני, כי מאיפה אני יודעת מה יהיה בעוד חמש שנים.

הדרה: אז בואי נהיה פרקטיות לרגע, כמה זמן זה באמת דורש, כמה ישיבות מועצה יש בחודש?

יערה: ישיבה אחת בחודש, ועוד התעסקות בין לבין, ויש ועדות.

חלי: אבל יש עוד דברים שאת עושה חוץ מהישיבה ותלוי עד כמה את רוצה להיות מעורבת ופעילה ויוזמת, לא?

יערה: כן, לגמרי. תראו, נשים זה מירוץ שליחות, כל אחת עושה את המקסימום שהיא יכולה וכשהיא לא יכולה היא מעבירה את הלפיד הלאה וכשהיא שוב יכולה לרוץ, היא חוזרת לשם וזה בסדר.

חלי: ומה לגבי ראשות המועצה?

יערה: יש לי חודש להחליט אם אני רוצה לרוץ לא רק למועצה, אלא גם לראשות המועצה.

חלי: ואולי תחליטי שכן?

יערה: כרגע החלטתי שלא

חלי: את לא נשמעת בטוחה ושלמה עם ההחלטה הזו

יערה: אני אישה, יש לי מטפחת, אני גורם מאיים. אני הולכת להצטלם לקמפיין שלי עם חולצה שכתוב עליה תנשמי. והסלוגן שלי יהיה אחת שיודעת. תפסיקו להיות כאלה רציניים עם העניבות שלכם 😊

צילמה אבישג שאר ישוב

חלי: את צריכה לרוץ לראשות

יערה: אני עוד לא מספיק בטוחה שאני רוצה. ברור שבקואליציה אני יכולה לשנות יותר מאשר מהאופוזיציה, שזה איפה שהייתי עד היום. האם אני צריכה בשביל זה להיות ראשת המועצה? אני לא בטוחה. יש לזה מחירים שאני צריכה לחשוב עליהם

הדרה: מה המחירים? מה השיקולים? מה הדבר הכי כבד בהחלטה שלך?                                                                     

יערה: כרגע השם שלי סבבה ואני יכולה למעוך אותו לחלוטין.

הדרה: האם יש שיקולים של משפחה וילדים?

יערה: לא. הילדים שלי חיים עם זה מאז שהם נולדו, כמעט אין להם ברירה 😊 אבל שוב, אני בעיקר מאמינה שזה עניין של גישה. הרי נשים כל הזמן מתעסקות עם עוד דברים. אז פעם זה המאמאנט, ופעם זה חברות בוועדת חינוך, ופעם זה עזרה ליולדות, ופעם זה התנדבות באיזו עמותה. אז לא הגיע הזמן להתמודד בדירקטוריון של הבית שלנו?

חלי: ולסיום תתני טיפ למי שחושבת על לרוץ?

יערה: אל תחשבי, תרוצי 😊 בכל פעם שאת נלחצת – תרימי את הראש ותסתכלי סביבך – האם האנשים שנמצאים עכשיו בפוליטיקה הרבה הרבה יותר טובים ממך? או שאולי את לא כל כך רחוקה מהם בכישורים שלך? אז למה הם ולא את? ועכשיו, תקיפי את עצמך באנשים שאת אוהבת, שאוהבים אותך, ורוצי ביחד. זה מפחיד, אבל אפשר לבקש עזרה, וישמחו לעזור לך. נכון חלי והדרה?

המשכנו לדבר ולדבר ובסוף הפגישה יערה הסתכלה לי בעיניים כשהיא רוכנת מעט לעברי ושאלה אותי שוב ומה איתך? את רצה?

אז אני לא רצה, עוד לא בכל אופן,

ומה איתך, סופרסונה יקרה? את רצה?

ההמלצות של יערה לנפש, כי חייבים לטפח אותה כל הזמן

ספר:  מהמם ונוגע עמוק בלב: ביום בו תקרא לי אבא / אביעד פרידמן

מקום: אהוב ליבי הנצחי – ראש הנקרה – יופי שנשאב אל הנפש

שיר: שיר בשם שדות של זמרת בשם נרקיס שמלווה אותי כבר חודשיים בריפיט מטורף

https://www.youtube.com/watch?v=3SrlKbn_Wng