סופרסונות יקרות,

 ב-8 במרץ 2015, יום האישה, השקנו את סופרסונס.

הטריגר להקמת סופרסונס היה ועידת ישראל לעסקים באותה שנה, שבה השתתפו 220 פאנליסטים, מתוכם 20 (!) נשים בלבד. שאלנו: מדוע כל כך מעט נשים? תשובת המארגנים הייתה: אין נשים מתאימות. אין נשים מתאימות?! הרמנו את הכפפה! החלטנו להקים אתר, "מאגר" נשים, שבו נשים מצוינות, מובילות, משפיעות, מכל התחומים.

המטרה: להנגיש את קהילת הנשים והתמחויותיהן למארגנות/מארגני הכנסים וכו' ובכך לעודד, נוכחות נשים בכל ועידה, בכל פאנל, בכל כנס. אין יותר תירוצים – אנחנו על כל במה, כי יש נשים מתאימות!

כבר בתחילת הדרך הצטרפו אלינו שותפות נחושות, שגרמו לפרויקט הזה לקרות: אן נחום, הדרה צ'צ'קס, מגי עזר, רותי ארזי, גלית דיאמנט, עמית סנדיק, קרן קיי, יהלי הררי, דלית אנוליק, מישל שטיין טיר, בטי גרינשפוין  ועוד נשים מצוינות. כל אחת מהן השקיעה מכספה, מזמנה וממיטב יכולותיה.

היום, שלוש וחצי שנים אחרי, אנחנו קהילה המונה מעל 1,800 נשים, ואנחנו גדלות כל הזמן.

והתוצאות? בוועידת ישראל לעסקים 2018, 43% מהמשתתפים היו נשים – מדהים!

בוועידת כלכליסט לתיירות השתתפו 8 נשים -12 גברים – מצוין!

סופרסונות יקרות, התוצאות האלה הן עבודה של כולנו.

ומה השאיפה שלנו לשנה הבאה?  שוויון מגדרי, פמיניזם הוא אוקיינוס כחול אין סופי.

אנחנו בחרנו לזקק ולדייק את הפעילות שלנו ולהתמקד בשני נושאים עיקריים:

אנחנו דואגות שמעל כל במה, כנס, ועידה אולפן טלוויזיה וכו' יהיו מספר זהה של נשים וגברים (לפחות, אם לא למעלה מיזה). לפעמים אנחנו חוטפות על זה חזק.. 😊

פתחנו סדרת מפגשים ראשונה של מנכ"ליות ובקרוב נפתח עוד ועוד סדרות  מפגשים למנכ"ליות ולסמנכ"ליות. במפגשים האלה אנחנו נוגעות במגוון נושאים לרבות, הרצאות העשרה, סיעורי מוחות על קונפליקטים ניהוליים שהמשתתפות חוו ועוד. אנחנו שואפות לתת מענה לדילמות וגם לבדידות שיכולה להתלוות לתפקיד.

ומה בנוסף? זה תלוי בכולנו. כל אחת ואחת מכן משפיעה, כל אחת ואחת מכן יכולה לחשוב במה היא יכולה לתרום להמשך ההצלחה; לכל אחת מכן כישורים ייחודיים, יכולות ורעיונות מקוריים – אנחנו מחכות לכן ונשמח לעזרתכן.

ובאותו עניין, אני מבקשת להודות לחלי מזראי, סופר(סופר)סונה, שיזמה טרחה וערכה את הניוזלטר הזה.

לסיום – אנחנו בעיקר מבקשות לתת בית חם ומקום שבו יחד נוכל להגשים את האג'נדה שלנו – 51% נוכחות נשים, בכל נקודות ההשפעה, שמחות שאתן איתנו.

שנה טובה וחתימה מצוינת,

שלכן,

חנה רדו

נשיאת סופרסונס

יערה ישורון שימשה עד לאחרונה מנכ"לית ארגון מגזר שלישי,  בחמש השנים האחרונות היא חברת מועצת מזכרת בתיה, מקימת מיזם "נבחרת" – שפועל להכפלת מספר חברות המועצה ברחבי הארץ, יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי" שפועל לאיזון ימי החופשה של ההורים והילדים. נשואה ואם לארבעה.

 

נפגשנו לשיחה באמצע הדרך, יערה ישורון, הדרה צ'ציקס ואנוכי, חלי מזראי. יערה הגיעה לפגישה עם חולצה שנשאה את המשפט: אין לתאר. משפט שחזר בכמה ורסיות במהלך השיחה. מילה נוספת שחזרה בשיחה קשורה לריצה ואני לא מתכוונת לריצה בקבוצת ריצה, בערב כשאת כבר מאד עייפה אבל מרגישה שחייבת לחזור לכושר פיזי וחברתי, כי הרי מדובר בקבוצה ויש שם נשים ונשים ביחד בקבוצה, בד"כ, זה כייף גדול וזה לא נגמר רק בריצה אלא משם מתחילה חברות. ובכל מקרה כשיערה מדברת על ריצה היא מתכוונת לריצה למועצה ביישוב או בעיר שאת גרה. ריצה בתוך הרשימה, כראש הרשימה או ריצה לראשות, בקיצור לרוץ זה בריא וטוב בכל ההיבטים והמשמעויות.

חלי: אז מה הסיפור שלך יערה ישורון? ואיך התחלת לרוץ?

יערה: הגעתי למועצה לגמרי במקרה. הייתי פעילה בהורים עובדים לשינוי, במחאת העגלות, כבר הכירו אותי קצת, ומפה לשם, פנה אלי פעיל במזכרת בתיה שרצה שאצטרף אליו כמספר 2 שלו. הייתי בהלם, ואחר כך הייתי מספיק סקרנית כדי לחשוב מה זה, ומספיק עיוורת כדי לא להיבהל 😊 אחרי הבחירות קיבלנו שלושה מנדטים, אני הייתי מספר 2, וכך נקלעתי לחמש שנים כחברת מועצה.

חלי: ואיך הגעת ל'נבחרת'?

יערה: הגעתי לזה ממש במקרה לא חשבתי על זה ולא התכוונתי לזה. הייתי במועצת העיר, באופוזיציה. היו עוד שתי נשים נוספות במועצה, אבל ההתנהלות היא מאד גברית באופייה. אגו חשוף של גברים זה משהו מאד קשוח. בזמן הישיבות, רק רציתי שתפתח האדמה את פיה ותבלע אותי, זה היה נורא.

חלי: מה היה נורא?

 יערה: צורת הניהול, השיח. בשנתיים הראשונות של היותי חברת מועצה הייתי בבכי. בשנה השלישית הייתי שוות נפש ובשנה הרביעית אמרתי לעצמי שזה לא יכול להימשך ככה. הדינמיקה לא יכולה להימשך ככה, הקצב לא יכול להיות כזה, השיח לא יכול להימשך ככה, הנושאים לא יכולים להיות אלו שנדבר עליהם. מבחינתי כלום לא היה יכול להימשך כפי שהוא היה עד היום. ואז אמרתי שאנחנו חייבות להתגייס לאיזשהו מרחב שמכניס נשים, באופן משמעותי, לתוך הפוליטיקה המקומית. לא יכול להיות שיש רק 13% נשים במועצות המקומיות. תעברו עכשיו על שלטי הבחירות המתנוססים ברחובות ממטולה עד אילת ותראו שהכל נראה אותו הדבר, לא רלוונטי, קפוא בזמן, ללא כל מחשבה חדשה או  שונה. הכל נראה אותו הדבר, כאילו מדובר באותו מועמד משוכפל. כשאנשים שואלים אותי מה המצע שלי? זה קורע אותי, השאלה הזו, מה זאת אומרת, מה המצע שלך? מה אתם רוצים שאני אגיד? שקיפות, קבלת האחר, שינוי, כלכלה, חינוך כולם אומרים את אותו הדבר. לא לזה התכוונתי, זה לא השיח שאני רוצה לייצר. משהו צריך להשתנות מהיסוד. צריך להביא שיח אחר שלנשים יש את היכולות להוביל לשם. והבעיה מתחילה בכך שנשים לא תופסות את הזירה הזו, בכלל, כקשורה לחיים שלהן, למרות שזה הדבר שהכי הכי קשור אליהן. אנחנו לא משפיעות כרגע בפוליטיקה הארצית לגבי השאלה אם ישראל יוצאת למלחמה או לא, אבל יכולת ההשפעה שלנו על כל מה שסובב אותנו פיסית – היא אדירה. אנחנו יכולות להחליט על הבריאות שלנו, על צורת המרחב הפיזי שאנחנו מתנהלות בו, על החינוך של הילדים שלנו, על היחס של הרשות למשפחה, לעסקים, לתרבות, הכל.

חלי: אז למה באמת נשים לא נמצאות שם, זה נשמע הכי טבעי לנו להיות שם?

יערה: כשהקמנו את 'נבחרת' ובדקנו את הסיבות, יכולנו להצביע על  שתי סיבות למה נשים לא נמצאות שם. הסיבה הראשונה היא שנשים אומרות לעצמן ולחברה, זה לא קשור אלי, זה לא השדה שלי וצריך להגיד להן, תתעוררו, זה לגמרי השדה שלכן. והסיבה השנייה היא שנשים, שכבר הגיעו להבנה שזה כן השדה שלהן, שואלות, אז מה עושים?

חלי: ו'נבחרת' באה בדיוק בשביל זה, לענות על השאלה הזו

יערה: תראו, לגברים יותר קל עם פוליטיקה ולא אכפת להם להיות לבד, ולנשים מאוד קשה עם פוליטיקה, והן מאוד לא אוהבות להיות לבד. הרעיון היה להקים קבוצות תמיכה שיספקו לנשים קבוצת הזדהות החל מתשובות לשאלות טכניות וכלה בתשובות לנשים שאומרות "זה גיהנום, לא בא לי יותר, אני פורשת" כלומר תמיכה רגשית. זה אמור לתת את המענה להכל, וזה מה שאנחנו עושות ב'נבחרת'. מצד אחד להגיד לנשים 'בואי' ומצד שני לתת את התמיכה.

חלי: איך עובד התהליך?

יערה: פנינו לנשים בעזרת סרטון מהמם שהפקנו ואמרנו להן – אתן צריכות להיות בתוך הפוליטיקה עבור כולנו. כך הגענו לנשים. מי שזה עניין אותה, ענתה על טופס ההרשמה למתעניינות בעולם הפוליטי המקומי, ויש לנו כיום כ 170 נשים שענו על טופס.  יש תהליך חילחול. כל אישה שאני פוגשת באיזה שהוא שלב ביחסים אני שואלת אותה את רצה?

הדרה (לעצמה) : הדרה את רצה?

יערה להדרה: את רצה?

הדרה: את יודעת משהו, למה לא?

יערה: באמת?

הדרה: באמת

יערה לחלי: את רצה?

חלי (שותקת ושותקת ואז אומרת): אני עוד לא שם.

הדרה: אז איך עושים את זה?

יערה: בשביל להיות במועצה את צריכה להיות בתוך רשימה או בראש רשימה.

חלי: ואת צריכה לקבץ אנשים סביבך ואת צריכה אג'נדה?

יערה: אני שואלת את עצמי כל הזמן את השאלה של האג'נדה. אני רוצה מאד להביא משהו אחר, גם ביחס לאג'נדה, אבל איך שהדברים מתנהלים היום – את חייבת לשחק בתוך הכללים האלה. אני מרגישה שהפנים של המועמד זה לא הדבר, אני רוצה להביא משהו אחר.

חלי: כמו מה?

יערה: צריך להמציא כללים חדשים.  לתלות שלטים ברחבי העיר זה נראה לי טיפשי אבל זה המשחק ורק כשחמישים אחוז יהיו נשים, אנחנו נוכל להמציא כללים אחרים.

חלי: מעבר לדרך שבה עושים את זה, של תליית השלטים וחוגי הבית וכל היח"צ, אני מדברת על הdoing עצמו

יערה: יש המון אפשרות לעשייה בתוך העיר. המון. זה למעשה ממש דף לבן שאפשר לעשות וליצור בו הכל. לראש העיר יש כמעט אוטונומיה מלאה להחליט על כל נושא. מה שצריך זה אנשים טובים שהעיר שלהם חשובה להם, שהם שליחי ציבור ושהלב שלהם במקום הנכון. את לא בוחרת לפי מה שהמועמד אומר לך שהוא יעשה. הרי חמש דקות אחרי שהמועמד פורש בפניך את המצע – את אומרת לו: אין סיכוי שזה יקרה, אני לא מאמינה. הבחירה נעשית ממקום אחר. את צריכה להאמין לו. את צריכה, במובן מסויים, להתאהב בו. קחי את אותם הדברים שמישהו אחד אומר ושימי אותם בפה של מועמדים אחרים זה נשמע אחרת, גם אם כולם אומרים אותו הדבר.

 

חלי: אז זו שאלה של כריזמה?

יערה: זו שאלה שמאד מעסיקה אותי היום. נטיתי לחשוב שזה לא קשור לכריזמה, אולי גם רציתי לחשוב ככה, זו בטח שאלה של אימון.

חלי: לי יש בעיה  שאומרים על דמות מסויימת שלא אזכיר את שמה…..יש לו כריזמה, תראו איך הוא מדבר, הביטחון שלו, האנגלית שלו מעולה ועל האחר אומרים הקול שלו לא סמכותי, הוא לא נראה כמו ראש ממשלה למשל, אם נדבר על ראשי ממשלה. ואני אומרת תקשיבו למה שהוא אומר, מה זה משנה איך הוא נראה? ומה הוא משדר? אולי יש לו דברים חשובים/נכונים להגיד? אף אחד לא מקשיב.

יערה: אני לא יודעת, בחודשיים האחרונים אני עסוקה רק בדבר הזה. מצד אחד להיות בתוך המערכת הקיימת ומצד שני להמציא אותה מחדש ואת לא יכולה, למעשה, לעשות את זה ביחד. את לא יכולה לשנות אותה אם את לא בתוכה. את צריכה להיות בתוכה כדי להיות מסוגלת לשנות. לכן אנחנו חייבות להיות שם, בתוך המועצות. השינוי צריך לקרות תוך כדי תנועה. כל הריצה הזו שווה לי בשביל מה שאני לומדת בדרך, על העולם ועל עצמי.

חלי: זה מעניין מה שאת אומרת. כמו שזה נשמע מדברייך, הריצה זו לא רק ריצה לעבר המטרה, אלא גם תהליך.

יערה: זה לגמרי תהליך. למשל ישיבות מועצה. בדיוק כמו שזה נעשה בכנסת – בישיבות מועצה, למעשה, סוגרים את כל הדברים לפני הישיבה עצמה,  ובישיבה עצמה רק מצביעים על הנושאים. יש בזה הרבה אמת, כי את קוראת את החומרים לפני ומגיעה להחלטה עם עצמך. אבל זה לא חייב להיות ככה. אם אני מדמיינת ישיבת מועצה שאני מנהלת או שותפה בניהול שלה אז ישיבת מועצה זה המקום לשמוע את כולם. האזרחים הרי מוזמנים לשבת ולשמוע את מה שקורה במועצה וזו הזדמנות מצויינת לדבר. אחר כך, איך הופכים את הרעיונות לעשייה? קחי  מנכ"ל מעולה וזה התפקיד שלו. אז אם אתן שואלות מה המצע שלי אז זה חלק מזה. אני רוצה לעשות למשל ישיבת מועצה עם היישובים הגובלים, לבדוק לגבי שיתופי פעולה איתם.

הדרה: זו מחשבה מאד נשית. נשים כל כך הרבה יותר טובות מגברים!
יערה: אין לתאר. היה לי איזה רעיון

חלי והדרה: נווו?

יערה: לעשות רשימה רק של נשים,

אתן יכולות לדמיין את זה.

הדרה: חלום

יערה: סיפרתי את זה לכמה גברים והם הסתכלו עלי כאילו זה כזה רעיון

הדרה: תעשי את זה, כבר יהיה לך חמישים אחוז מהמצביעות

יערה: נשים לא תמיד מצביעות לנשים

חלי: לצערנו, נשים לפעמים צריכות מן דמות שמשדרת כוח שתעמוד בראש, קשה להן לחשוב שהדמות הזו תהיה אישה.

יערה: התלבטתי אם לרוץ לראשות המועצה והתייעצתי עם חברה שאני מאד אוהבת והיא אמרה לי לפני שאת רצה לראשות המועצה את צריכה להכין את עצמך, את צריכה לעשות איזה תפקיד רציני של ניהול של כמה מיליונים בסדר גודל של ניהול מועצה כמו מזכרת בתיה. אמרתי לה 'באמאשלך', תסתכלי על כל ראשי המועצות המכהנים או הרצים, האם למישהו מהם יש בעברו משרת ניהול? ואם כן האם הניסיון שלו הופך אותו לכשיר יותר ממני לראשות? זה תלוי באיך את רואה דברים ואם את משתפת פעולה עם אחרים.

חלי: את צריכה לדעת לנהל בית

יערה: לגמרי, ומדובר פה על הבית שלך הבית שלך. אז את רצה?

חלי שותקת

הדרה: היא צריכה קודם ללדת את הסרט שלה

יערה: אני לא מתערבת בלידות של אחרים. מישהי אמרה לי, תראי, אני לא יכולה, הרגע ילדתי ואני עובדת ואני גם בוועד של הגן וכל אחר הצהריים אני מבלה בשיחות טלפון שמתקשרים אלי אמא של זו ואמא של זה מהגן. אמרתי לה שאני לא מתערבת לה בשיקולי קריירה משפחה, אבל אני רק אומרת, שאם את כבר ממילא מבלה את אחר הצהריים בשיחות לגבי הגן, אז אל תהיי בוועד הגן, תהיי בוועד היישוב, תטי את המבט למקום בו תוכלי יותר להשפיע. במקום לדבר עם הורי הגן ,תדברי עם מנכלי"ת העירייה, עם גזברית העירייה ועם ראשת המועצה. נשים אומרות לי אין לי זמן. אבל אני לא מאמינה לזה. אני לא מכירה אף אחת שעסוקה רק עם העבודה והילדים ולא עושה שום דבר אחר. זה לא עניין של זמן, זה עניין שאת מבינה שזה דבר קריטי ואת מוכנה להשקיע בו ולעשות את המאמץ.

הדרה: שני דברים אני יכולה להגיד לכן, מהניסיון שלנו בסופרסונה. שפונים אלינו מתוכנית רדיו או טלוויזיה ומחפשים מומחית לגלקסיות, יש לנו דוקטור לאסטרונומיה בין הסופרסונות

יערה: אבל אם הנושא לא מדבר בדיוק על הכוכב לכת שלה, זה לא יקרה, זה לא יקרה

הדרה: היא תגיד רגע, אני לא יודעת….

יערה: אבל גבר שראה פעם כוכב בשמיים, הוא יכול

הדרה: בול, ממש ככה. ודבר נוסף חלק מהנשים שאנחנו שואלות אותן במפגשים אם הן פמיניסטיות, הן אומרות לא, יש לפמיניזם קונוטציה מיליטנטית שהן לא מוכנות להזדהות איתה. ובכלל בסוף לא שרפו חזיות.

חלי: וחבל שכך, אני היום מוכנה לשרוף את כל החזיות, נמאס כל כך מהדבר הזה וחם.

יערה: פמיניזם זו משימה מאד רחבה

חלי: אז את ראש רשימה ומי עוד ברשימה?

יערה: יש כמה מועמדים לרשימה, ואנחנו נחשוף אותם בקרוב. אבל אני חייבת לספר לכן, שאחת ההתמודדויות הכי משמעותיות שלי היו עובדת היותי מספר 1 ברשימה משלי. חשבתי עם עצמי ולקח לי זמן להגיד לעצמי ולהגיד בקול שאני רוצה להיות מקום ראשון ברשימה שלי.

הדרה: זה הדבר שלנשים הכי קשה לעשות

יערה: להגיד אני

הדרה: בדיוק. יערה, את מתחילה להתגבר על הרבה דברים בדרך וזה מעולה! אנחנו צריכות לעשות את זה למהות של הניוזלטר שלנו: אני נהדרת ואני יכולה ואני אני אני

יערה: כשאני שואלת נשים האם אתן רצות לרשות הן שואלות: "אני??"

חלי: ולמה לא הן? מה הן אומרות?

יערה: לפעמים קשה להן לחשוב חמש שנים קדימה. קדנציה זה חמש שנים, שזה יותר מידי גם בעיני, כי מאיפה אני יודעת מה יהיה בעוד חמש שנים.

הדרה: אז בואי נהיה פרקטיות לרגע, כמה זמן זה באמת דורש, כמה ישיבות מועצה יש בחודש?

יערה: ישיבה אחת בחודש, ועוד התעסקות בין לבין, ויש ועדות.

חלי: אבל יש עוד דברים שאת עושה חוץ מהישיבה ותלוי עד כמה את רוצה להיות מעורבת ופעילה ויוזמת, לא?

יערה: כן, לגמרי. תראו, נשים זה מירוץ שליחות, כל אחת עושה את המקסימום שהיא יכולה וכשהיא לא יכולה היא מעבירה את הלפיד הלאה וכשהיא שוב יכולה לרוץ, היא חוזרת לשם וזה בסדר.

חלי: ומה לגבי ראשות המועצה?

יערה: יש לי חודש להחליט אם אני רוצה לרוץ לא רק למועצה, אלא גם לראשות המועצה.

חלי: ואולי תחליטי שכן?

יערה: כרגע החלטתי שלא

חלי: את לא נשמעת בטוחה ושלמה עם ההחלטה הזו

יערה: אני אישה, יש לי מטפחת, אני גורם מאיים. אני הולכת להצטלם לקמפיין שלי עם חולצה שכתוב עליה תנשמי. והסלוגן שלי יהיה אחת שיודעת. תפסיקו להיות כאלה רציניים עם העניבות שלכם 😊

חלי: את צריכה לרוץ לראשות 

יערה: אני עוד לא מספיק בטוחה שאני רוצה. ברור שבקואליציה אני יכולה לשנות יותר מאשר מהאופוזיציה, שזה איפה שהייתי עד היום. האם אני צריכה בשביל זה להיות ראשת המועצה? אני לא בטוחה. יש לזה מחירים שאני צריכה לחשוב עליהם.

הדרה: מה המחירים? מה השיקולים? מה הדבר הכי כבד בהחלטה שלך? 

יערה: כרגע השם שלי סבבה ואני יכולה למעוך אותו לחלוטין.                                                                               

הדרה: האם יש שיקולים של משפחה וילדים?

יערה: לא. הילדים שלי חיים עם זה מאז שהם נולדו, כמעט אין להם ברירה 😊 אבל שוב, אני בעיקר מאמינה שזה עניין של גישה. הרי נשים כל הזמן מתעסקות עם עוד דברים. אז פעם זה המאמאנט, ופעם זה חברות בוועדת חינוך, ופעם זה עזרה ליולדות, ופעם זה התנדבות באיזו עמותה. אז לא הגיע הזמן להתמודד בדירקטוריון של הבית שלנו?

חלי: ולסיום תתני טיפ למי שחושבת על לרוץ?

יערה: אל תחשבי, תרוצי 😊 בכל פעם שאת נלחצת – תרימי את הראש ותסתכלי סביבך – האם האנשים שנמצאים עכשיו בפוליטיקה הרבה הרבה יותר טובים ממך? או שאולי את לא כל כך רחוקה מהם בכישורים שלך? אז למה הם ולא את? ועכשיו, תקיפי את עצמך באנשים שאת אוהבת, שאוהבים אותך, ורוצי ביחד. זה מפחיד, אבל אפשר לבקש עזרה, וישמחו לעזור לך. נכון חלי והדרה?

המשכנו לדבר ולדבר ובסוף הפגישה יערה הסתכלה לי בעיניים כשהיא רוכנת מעט לעברי ושאלה אותי שוב ומה איתך? את רצה?

אז אני לא רצה, עוד לא בכל אופן, ומה איתך, סופרסונה יקרה? את רצה?

רצות לבחירות

רצות לרשויות

נקודות

סופרסונות כותבות

נקודות

פמיניזם לנפש
חלי ממליצה על...

איך אני בוחרת ספר לקרוא?
בזמן האחרון, אולי כחלק מתקופה של חיפוש עצמי, שהתחיל להתרחש, פתאום, באמצע החיים.

חיפוש שלא תכננתי ולצד היותי מבוהלת ממנו אני גם מנסה להתרגש ממנו ולהגיד לעצמי שזה בדיוק מה שהייתי צריכה, כדי להרגיש שיש עוד אופציות להתחלות חדשות.

אני שמה לב שאני מחפשת בדמויות פיקטיביות, משום מה, נשים להזדהות איתן. כשהייתי צעירה יותר הייתי מחפשת דמויות אמיתיות, מהחיים, להזדהות והיום אלו נשים מסרטים או נשים בספרות.

כך שכשאני מחפשת מה לקרוא, אני קודם כל מוצאת את עצמי נמשכת לסופרות שכותבות על נשים.
כל מיני נשים, כמוני וגם כאלו שממש לא.
אבל מה שמושך אותי זו הנשיות עצמה.
דמויות שהנשיות פורצת מהן בכל מיני צורות ודרכים.
כשנתקלתי בספר של ליספקטור, הכל היה שם. הסופרת, העטיפה שמציגה גוף נשי במערומיו וכבר בעמוד הראשון, הפנייה הישירה אלי, פנייה מתנצלת אנושית אבל גם משחקית, סחפה אותי ישר לקופה לקנות את הספר ומשם למיטה לקרוא אותו.
הבחירה לא הכזיבה.
ליספקטור מציעה התבוננות וכניסה לעומקה של הנשיות שלה ושל נשים נוספות, הנשים שהיא כותבת עליהן מצויות בגילאים שונים מצעירות עד מבוגרות מאד.
כל אחת מהנשים חווה את הנשיות והמיניות שלה בדרך אחרת, רובן מגלות דברים חדשים על עצמן.
חלק מהסיפורים עוסקים באימהות. הרבה עצב ובדידות נשפכים מתוך הסיפורים ומחייהם של אלו שליספקטור מספרת לנו עליהם.
בדידות ועצב קיומיים וההכרה וההשלמה שאלו החומרים מהם בנויים החיים.
בפתח דבר חושפני וכנה (לא בטוח) הסותר את עצמו ומערער על עצם רעיון הכנות, ליספקטור חושפת אותנו לאחורי הקלעים של עצמה ובכך קובעת את הטון של הסיפורים ואת הדרך בה נקרא אותם.
אני, באופן אישי, מאד אוהבת את המשחק הזה בין האמת לבדיון, בין מה שנחשף ומה שמוסתר באופן המשאיר קצוות מבצבצים, פרומים.
"כל עוד יש לי שאלות ואין לי תשובות, אמשיך לכתוב" קלריס ליספקטור.

WOW WOW WOW
קיבלתי את מרינה כמתנת יום הולדת מבן זוגי שזה לכשעצמו ריגש אותי עד מאד כי אני מאד אוהבת הופעות ומשום מה לא הולכת מספיק והמתנה הזו הוכיחה לי שהוא מקשיב לי, הבחור מקשיב לי אחרי הכל!!! טוב אולי לא ממש עד הסוף, כי שניה אחרי שהוא נתן לי את המעטפה המוזהבת עם הכרטיסים (הוא אפילו הכניס אותם למעטפה מוזהבת) הוא אמר בגאווה שהוא יודע שאני אוהבת אותה אז הוא קנה לי להופעה והתנצל שזה בברל'ה שזה, מתברר בלהבות חביבה, שעה נסיעה מהבית כשזאפה כל כך קרוב, לא הבנתי למה, אבל לא אמרתי מילה.
אז זהו שלא הכרתי אף שיר של מרינה, כך שאני לא יודעת איך הוא החליט שאני אוהבת אותה.
אבל חיכינו וחיכינו והתאריך של ההופעה הגיע ונסענו שעה וכשהדרך התארכה לא התאפקתי ואמרתי אז למה לא הזמנת לזאפה??
ואז הגענו והתברר שהברל'ה הקיבוצניקי הוא מקום ממש חמוד וגם היה לנו מקום ממש טוב.
ומרינה....וואו, אין מילים.
האישה והאגדה, ככה אולי צריך להציג אותה.
כי היא נותנת הופעה מדהימה ומגוונת. אישה אחת על הבמה, הולכת מפה לשם, בין כל מיני כלי נגינה.
מלהטטת עם הקהל, מדברת, מספרת, משנה את קולה ושרה. איזה קול איזו הופעה. נהנינו המון. ממש.
שנינו.
וכמו שאני שמעתי ברכילויות מרינה עם הפנים לחו"ל אז תרוצו לפני שהיא תיעלם לנו.

רונית הרפז

טלי דביר

טלי דביר 1


מוזיאון ההשראה
בימים אלה עם הרבה תשוקה ואש היצירה היא פועלת להקמת מוזיאון מהעידן החדש בתל אביב, החלוץ מבין רשת מוזיאונים בינלאומית (סינגפור סיטי, ברצלונה וסן פרנסיסק), שכל כולה מוקדשת להשראה וכשמו כן הוא, 7/5, על שם יום ההשראה הבינלאומי.
יום ההשראה הבינלאומי מתקיים ב7/5 והוא המפתח למוזיאון ההשראה. למה? בעידן החדש שינוי הוא דבר נתון, וכל אחד ואחת יכולים לקחת חלק בשינוי, לתפוס אותו ולעצב אותו, אבל רק מעט אנשים עושים זאת.
אם להורים שלנו, לדור הקודם הייתה הנוחות של קריירה אחת ומקום עבודה קבוע רובנו נחליף קריירות, איך מתמודדים עם העידן החדש? אזרחי העידן החדש לדבריה של טלי דביר לבנת צריכים להוסיף לארגז הכלים : השראה. במוזיאון מטפחים השראה ויוצאים ממנו עם זריקת אנרגיה מחודשת. יום ההשראה הבינלאומי נותן במה להשראה, מאפשר לכל אחד להתחבר אליה ולחוות אותה מחשבתית והוליסטית. השראה היא כוח ששייך לכולנו, והמוזיאון יהיה הבית שלה.

מבנה המוזיאון דינאמי, מהווה מעין מסלול מכשולים משחרר, המעודד אותך כמבקר להשתחרר מהמושג מוזיאון כפי שהוא מוכר היום, ולחוות אותו! לצחוק, להרגיש, להרהר ולחשוב. במוזאון ההשראה המבקר הוא לא שקוף אלא משתתף. חזון והשראה הם נחלת הכלל, יש להם שפה, ויש ארגז כלים מודרני ששייך לכולם, רק צריך ללמוד להשתמש בו. תחילה הפתעה, שחרור מלא של כל החושים.שנית, חשיפה ליצירה מודרנית, על ידי יוצרים בעלי תשוקה וכוח פנימי מוביל. המוזיאון מאגד אוסף של יוצרי רשת, שכיום פועלים בעיקר ברשתות במדיות החברתיות ונותן להם בית לביטוי, הכרה וקהילה. המפגש שיש למבקר עם היצירה או האומן הוא עוצמתי מאחר והוא מתקיים בכמה מימדים, לא כמו במוזיאון סטנדרטי (מהעידן הישן) בו יש צופה ומיצג.בזירה החמישית והאחרונה במוזיאון אנו פוגשים לדברי טלי דביר לבנת המייסדת את הדבר המעורר השראה מכולם : אנשים.
בהיכל עגול עומדים המבקרים במרכז ויכולים לבחור באחת מבין שבע דלתות. מאחורי כל דלת יפגשו סיפור של דמות מפגש אנושי קצר באמצעים מעולם האומנות כדוגמת וידאו ארט תלת מימדי עם מסכים לאורך החדר., היכרות זו עם מגוון של דמויות מובילות, מעניינות בתחומים שונים, שהמכנה המשותף שלהם הוא השראה והוצאתה לפועל.בשנת 1835 הקימה מאדם טוסו את מוזיאון השעווה, אז ביקשו ללכוד את המעטפת את החיצוני, היום בשנת 2018 אנחנו מבקשים ללכוד את הרעיון של דמויות פורצות דרך, את החשיבה השונה ולהפיץ אותה הלאה. מה הלאה, אני שואלת את טלי המייסדת ״אנחנו מחפשים חדי קרן, פיונירים שיודעים לזהות תשוקה נדירה שזורה ברעיון חדשני ולפעול. אם מעניין אתכם לשמוע פרטים, לסייע, לקחת חלק ביוזמה מרתקת זו תגידו אני.״ "מוזיאונים מספקים לנו מקום לרגיעה והשראה. אך החשוב מכל, הם מציגים אמת..." תומס פ. קמפבל, המנהל היוצא של מוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק.

וכמה מילים על פורום המנכ"ליסטיות שלנו

הפורום הינו למנהלות בכירות ממגוון רחב של תחומים ותעשיות נפגשות לחלוק הזדמנויות, חיבורים וידע מקצועי. היום בו יונת פגשה את חנה רדו היה המקום בו אתגר פגש הזדמנות. ליונת מנכ"לית סטארטאפ מצליח היתה חסרה קבוצת שוות, איתה תוכל לחלוק אתגרים ניהוליים ומקום ממנו תוכל ללמוד לשתף ולצמוח מקצועית. לחנה הייתה חסרה קבוצת מנכ״ליות מנוסות איתן תוכל לחלוק את אינספור ההזדמנויות שמתדפקות על דלתה שתוכל יחד איתן לקדם את החזון של נשים מובילות בתפקידי מפתח וליווי של נשות מקצוע.
וכך בעזרת 5 מייסדות נולד פורום המנכ״ליסטיות!
מנכ״ליות משלל המגזרים והתעשיות מתכנסות אחת לחודש במשך 3 שעות ללמוד ולשתף באתגרים וחוויות מקצועיות עם קבוצה יוצאת דופן של מנכ״ליות מנוסות בנושאים: ניהול משא ומתן וניהול קונפליקטים > ניהול זמן ואסטרטגיות ניהול עצמי > העברת מסרים ועמידה מול קהל > פרסונליזציה, רשתות חברתיות ובניית קהילה > גיוס, שימור ופיתוח עובדים > גיוס כספים - לפי תעשייה/עמותה/חברה > חוללות והטמעת שינויים בארגון > אתגרי השיווק בשוק משתנה ותזזיתי > גבולות וגדרים בעבודה > הדירקטוריון ואני > יחסי כוחות בארגון.
כל מפגש בנוי מארבעה חלקים עיקריים: ידע מקצועי, מעגלי שיתוף-אתגרים, קבוצות דיון ובמת הזדמנויות.
אנחנו נרגשות לספר שאחרי החגים יפתחו פורומים נוספים: פורום ירושלמי, אחד נוסף במרכז ופורום לסמנ״כליות.
מוזמנת לענות על טופס ההרשמה המצורף או לשלוח מייל עבורך או עבור מישהי שאת מכירה שיכולה להתעניין לavital.stein@gmail.com ונחזור אליך בהקדם.
שנה טובה!
אביטל שטיין, מרכזת הפורום.

חדשות ועדכונים

חדשות ועדכונים

נקודות

מדד סופרסונס

הציון שלנו במדד סופרסונס - נמוך מאוד

ממשיכות להיאבק ולהילחם על הדברים שחשובים לנו.
במרכז המאבק הנוכחי והמתוקשר, חלוקת 10 פרסי התעשיינים לגברים בלבד.
מסתבר שתעשיינים הם רק גברים. אין בנמצא נשים שראויות לפרס הזה.
כשאנחנו חושבות 2018, אנחנו חושבות חלליות לשמש ולירח, מכוניות אוטונומיות, טייסות ואפילו מפקדת טייסת. תעשייניות?
זה עוד לא חלחל לוועדת הפרסים.


ואגב, קיבצנו רשימה של תעשייניות - תפנו ונספק בחפץ לב!

הציון שלנו במדד סופרסונס - גבוה בשמים

בשיתוף פעולה ראשוני, משמח ביותר גלובס יצאו במבצע למאה מנשות סופרסונה שירשמו ראשונות, מנוי חינם לחודשיים על העיתון  והמוספים, גיליון מנייר, הביתה.

עדכונים משמחים

פודקאסט
בול בפוני

נקודות